<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה, זולתי אם נתן לו במתנה קודם גלגול. וישראל שנתן לנכרי חייבת בחלה. והעושה עיסה עם הנכרי כלומר ששניהם שותפין בה, אם אין שיעור חלה בשל ישר' פטורה מן החלה כך פשוט במ' חלה. והא דאמרינן [חולין קל"ה ע"ב] דשותפות גוי פוטר, מיירי שאין שיעור בשל ישראל. ואותה שכתבתי למעלה דעיס' ארנונא חייבת מיירי שבחלק ישראל יש בו שיעור חלה, א"נ כדאמרינן בירושלמי [חלה פ"ג ה"ד] דמיירי שהוא ברשות ישראל ושמא ימלך הגוי שלא ליטלה ולפיכך חייבת. יש מפרשים שאין מפריש חלה מאותה עיסה דכיון שחלק הגוי פטור ה"ל מן הפטור על החייב, אלא לש עיסה אחרת כשיעור חלה ומפרי' עליה. וי"א שמפריש ממנה, מאחר שהכל מבולבל א"א שלא יהיה בזה שמפריש שום דבר מחלק הישראל דמן התורה אין לה שיעור, וכן נראה עקר.
עיסת גוי פטורה מחלה כך פשוט בפסחים ובירושלמי ובכמה דוכתי בתלמוד. עיסת ארנונא פירוש שחציה מגוי חייבת בחלה, ואף על גב דלא מצי ישראל לסלק הגוי בזוזי, דעיסה אין לה קול שיש לגוי חלק בה, כך פשו' בפסחים. ובדין נכרי שנתן לישראל וכו' אכתוב שיש חלוקים בזה.
<h2>דף לז.</h2>
האסקרטין, פי' לחם העשוי כצפיחית שתרגומו איסקריטין. והסופגנין, פי' לחם העשוי כספוג ועשוי רקיקים כי תרגום רקיקי מצות אספוגין. והדובשנין, פי' מטוגנים בדבש. וחלת המסרת, שהן חלות של בעלי בתים שחולטין אותו במחבת ותרגום מחבת מסריתא, כל אלו מיני לחם הן ויש מהן מיבשין בחמה ויש מהן שמטוגנים באלפס וכלן פטורין מן החלה. וכן המעיסה כלומר שנתן קמח ע"ג מים רותחין או (הלעיסה) [החליטה] פי' שנתן מים רותחין ע"ג קמח כלן פטורין. ודוקא כל אלו שלא חזר לאפותן בתנור אבל חזר לאפותן בתנור כל אלו חייבין.
<h2>דף לז:</h2>
ומעשה אלפס אם הרתיח ולבסוף הדביק באלפס חייבת בחלה אבל הדביק ולבסוף הרתיח פטורים מהחלה כך פשוט בחלה ובפסחים ובכמה דוכתי. וכן כתבו קצת מהפוסקי' דמעשה אלפס כשהדביק ולבסוף הרתיח שפטור מהחלה כריש לקיש דסוגיא דשמעתין כוותיה וכן פר"ח. ויש פוסקין כרבי יוחנן שחייבת וכן כתב רי"ף. ובשאלתו' דרב אחאי פר' צו כת' דכ"ע מודו בהרתיח ולבסו' הדביק שחייבת אבל בהדביק ולבסוף הרתיח נחלקו ר"ל ורבי יוחנן. וכתב ר"י דהא דמחייב רבי יוחנן ודוקא כשאפאו באלפס בלא משקין דומיא דתנור אבל אם בשלו במים או טגנו בשמן מודה רבי יוחנן דפטור וכן מוכח בחלה [ירושלמי פ"א ה"ג]. ועוד פר"ת דכל דבר שבלילתו עבה כלומר כשעושה אותו ובוללו מים עם קמח הוא עבה כ"ע מודו דחייב בחלה ואפי' סופו לטגנו בשמן או לבשלו במים, ומחלקתן דר"ל ורבי יוחנן הוא בדבר שבלילתו רכה שאינו עבה. וה"ה בחלת המסרת שכתבתי שפטור מן החלה אם לא אפאו בתנור, שאם היתה בלילתו עבה אפילו לא אפאו בתנור שחייב בחלה. ורבינו שמשון חלק על ר"ת וכתב דאפילו בלילתו עבה אם דעתו לבשלה במים או בשאר משקין או ליבשה בחמה פטורה מן החלה דכל לגבי חלה הולכין אחר שעת הגלגול וכיון שגלגלה ע"מ לעשות ממנה סופגנין פטורה וכן כתב הרמב"ן. ועוד פשוט בחלה [פ"א מ"ה] עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין כגון שבלילתה עבה ואחר כך מטגנין אותה בשמן תחלתה סופגנין וסופה עיסה כגון עיסה שבלילתה רכה ואחר כך אפאה בתנור [חייבת בחלה]. ולפי' רבי' שמשון והרמב"ן אין הדבר תלוי לא בעבה ולא ברכה אלא בדעתו, כי בסופגנין שסופן מוכיח על תחלתן הולכין אחר דעתו אם דעתו מתחלה כשגלגלה על דעת סופגנין ובסוף נמי עשאה סופגנין, אבל אם גלגלה על דעת עיסה סתם ואח' כך נמלך ועשאה סופגנין חייבת שכבר נתחייבה משעת גלגול, וכן אם גלגלה מתחלה על דעת סופגנין ואחר כך נמלך שלא לעשותה סופגנין אלא עיסה סתם חייבת. (איטדה) [איטרה] שהיא אלטריאה פטורה מן החלה ואם אפה מהעיסה מעט חייב' שמא ימלך ויאפנה כלה או כדי שיעור חלה כן נר' מהירושלמי [חלה פ"א ה"ד], וכן היה נוהג רבינו מאיר כשהיו לשין בביתו עיסה כדי לבשלה או לטגנה היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי כך נתחייבה כל העיסה בחלה קודם שיקחו ממנה דחיישינן שמא ימלך כמו שכתבתי. וה"ה מלחם העשוי לכותח מכל אותן שכתבתי למעלה שאם אפה ממנה קודם בישולה או קודם טגונה, שנתחייבה כל העיסה שמא ימלך.
<h2>דף מח:</h2>
שיעור חלה מה' רבעי' קמח ועוד שהן מ"ג ביצי' וחומש ביצה ופחות משיעור זה פטור מהחלה. וזה השיעור כיצד משערין אותו כתבתיו בדין פסח [נ"ה] ח"ג בדין לישת המצה. והשאור והסובין המורסן כלן מצטרפין לזה השיעור, נטל המורסן ממנה החזירה לתוכ' אינו מצטרף, פשוט בחלה [פ"ב מ"ו]. וכתבו התוס' כי מוכח שם כי כשמודדין ה' רבעים בקמח מודדין ולא תבואה. ויש מקומות שנוהגות הנשים למדוד מדידת החלה גדושות.
אם לשה מתחלה שיעור חלה ולא הפריש החלה מכל עיסה ויש בכל א' שיעור חלה נראה לרי"ף שצריך לצרף בסל כדאמרי' הסל מצרפן. ור"י ברבי יהודה וריב"א כתבו דוקא כשלא לשה מתחלה אלא קפיזא קפיזא שאין בכל א' שיעור חלה מתחלה, אבל אם יש בכל אחד שיעור חלה מתחלה אינו צריך אלא הקפה כדי לפרוש מן המוקף אלא שיהיו מונחים לפניו אפילו בלא כלי ומפריש מזו לזו כך כתבו התוספות בפסחים. ועוד פשוט שם הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה. ועוד שם טבלא (שיש) [שאין] לה לבזבזין בעיא ולא איפשיטא אם מצרפן לחלה ואזלינן לקולא בחלת חוצה לארץ. והעקר שאם אפהו מעט מעט ואין שיעור בשום אח' בפני עצמה ונתן בסל הסל מצרף ומפריש מהפת ואין התנור מצרפן. ואם היו הככרות נושכות זו בזו ויש בין כלן שיעור חלה חייבין בחלה ואין צריך סל לצרף. ובחלת חוצה לארץ אינו נקרא צרוף לוח שאין לו תוך עד שיהיה לו תוך כלומר בית קבול והוא טבלא שיש לבזבזין כמו שכתבתי, וכן כתב הרמב"ם.
